הקלות נמצאת במצוינות...

גברים ונשים בעולם העבודה ובחייהם הפרטיים מדווחים יותר ויותר על שחיקה מוגברת. הם מקשרים תופעה זו:

1. לפעילות ארוכת טוות לאורך שנים
2. לפעילות מתסכלת שאינה מתוגמלת על פי צפיותיהם
3. למסירות אין קץ הכוללת מעורבות רגשית
4. דרישות ולחצים בלתי נגמרים.

שלא במפתיע, לחצים אלו רק הולכים וגוברים, שעות העבודה מתארכות וכמות התחומים שהאדם מתבקש להשתתף בהם רק עולה. הידע הטכנולוגי הנדרש על מנת לתפקד בחייהם דורש התעדכנות שוטפת. אנשים לא מוותרים על תפקידים מסורתיים ומוסיפים לעצמם מטלות נוספות למען פיתוח ומימוש אישי. העולם המודרני מחייב למידה והתמחות, וכמו כן מתארכות שנות הפעילות.

הסימפטומים של שחיקה באים לידי ביטוי בעייפות ללא סיבה נראית לעין, כאבים פיזיים ללא ממצאים פתולוגיים, ירידה בסבלנות וירידה בזיכרון, פסיביות או אקטיביות יתר, תפיסת מציאות מעוותת, הומור שחור, תחושת ייאוש ולבסוף אף ניתוק מהמציאות. כמובן שהסימפטומים מגיעים בשלבים ולא בבת אחת.

תופעת השחיקה אינה מחויבת מציאות.היא מופיעה עקב פער בין הפנטזיה לבין התפקוד בשטח. ניתן להימנע התופעה ולהחליפה ברגש מספק של הנאה והתלהבות. שינוי זה יעשה על ידי סגנון תפקודי חדש שמקורו בשינוי המחשבה אשר יוביל לשינוי ברגש וכתוצאה מכך יתבטא בהתנהגות תואמת מציאות ומטרות.

השלב הראשון בשינוי יעשה בהתייחסות שונה למושג רוצה מול צריך. בעולם המודרני יש כללים ברורים מה צריך האדם. למרות ה"כאילו חופש בחירה" -אדם כבר בשנות ה 20 לחייו מתבקש לעמוד בלוח זמנים הישגי, לבחור בן בת זוג , להשתלב בעולם המקצועי, לבחור מקום מגורים וסגנון חיים. הלחצים המופעלים על מהירות התהליך גורמים לאי התייחסות רצינית לרצון האמיתי של האדם. עקב כך, גם ה"חכמים" נופלים במלכודת של לבחור לא על פי הרצון האמיתי אלא על פי מה שנחשב כבסדר והשגיאה העיקרית היא שהרבה מאוד פעמים הבחירה נעשית על פי תחושת היכולת וויתור על הרצון האמיתי. לפיכך, לא במעט מקרים, בסביבות שנות ה 40 מגלה האדם חוסר משמעות ועניין בחייו.
במידה ואדם נמצא במקום שבו חלם להיות, ועדיין חש את תחושת הריקנות והקושי, אין ספק שהשגיאה היא בסגנון התפקוד על מחזורי הפעולה השונים המתחייבים מתחומי הפעילות.
וזאת מכיוון כי הקלות בתפקוד מושגת דווקא ע"י :

1. שימת דגש על כל הפרטים הקטנים של מחזור הפעולה.
2. הקפדה על השגת הצלחה בסיום מחזור הפעולה.
3. חזרה על מחזורי פעולה עד השגת הצלחה בסיום.
4. פתיחת מחזור פעולה נוסף של בקרה אישית על כל החלקים של מחזור הפעולה.
5. מעבר מהיר בין מחזור פעולה אחד לשני , ללא הפסקות מרובות.
6. פתיחת יותר מחזורי פעולה מעשיים ופחות מחזורי פעולה רגשיים ומתסכלים כתוצאה מאי הצלחה.

כל זאת מוביל לאפקטיביות תפקודית. משמע, אדם עושה הרבה , משיג הרבה, עושה דברים במצוינות, האינטראקציה בביצוע היא בינו לבין עצמו ללא התניה של סמכות מעליו.

נוסיף כאן, כי הרמה הגבוהה ביותר של התפקוד נתפסת עבור האדם כ"משחק" ולא כ"עבודה".
ההנאה ב"משחק" התפקודי טמונה בביצוע מושלם והקפדה על פרטים, מצב היוצר העמקה, עניין גובר והולך בעשייה – התמסרות לעשייה במקום רצון לסיים ולהיפטר. מותר לציין כי הרצון להיפטר מהר ממשימות מוביל ל"חפיף" ביצועי. "אווירת החפיף אוכלת בנו בכל פה"... אמר יצחק רבין בכנס בוגרי פו"מ... בישראל אנשים שדואגים למושלמות בכל הפרטים הקטנים והגדולים בביצוע נחשבים, שלא בצדק, כ"כפייתיים". הם חווים ביקורת ועוינות מ"בינוניים" בסביבתם.

הביטחון העצמי של האדם בנוי על הצלחותיו בכל תחומי החיים ועולה עקב סיום מטלות בצורה מושלמת המאפשרת הישג.

שלושה מצבי רגש לו, לאדם: במיטבי, חרדה, שעמום. בלתי ניתן להימנע מאזור החרדה.

כל פעם שאדם נמצא בתפקוד על מחזורי פעולה חדשים, תחושת החרדה תופיע.
כל פעם שאדם נמצא בלחץ של זמן, תחושת החרדה תופיע.
כל פעם שאדם נאלץ לתפקד על כמה מחזורי פעולה שונים בו זמנית, תחושת החרדה תופיע.
כל פעם שהאדם תלוי במחזור פעולה של אחר,תחושת החרדה תופיע.

הדרך היחידה להגיע לאזור רגש של במיטבי הינה לעשות את מחזור הפעולה שוב ושוב – עד להשגת מצוינות. תחושת ההישג תוביל לשמחה ויצירת אנרגיה מתחדשת. אי הצלחה בביצוע מטלות תוביל אוטומטית לאזור השעמום, שממנו אין מוצא. כניסה לאזור השעמום, משמעותו, ביטול תחומים עבור האדם."לא בא לי"..... "אני לא אוהב את זה"...... "זה לא מתאים לאישיותי".....משפטים מוכרים ואופייניים. כדאי להיזהר מאנשים שהגיעו לאזור זה, כי הם "מדבקים".

איזור השעמום קולט את כל התפקידים שעסקנו בהם פעם אחת ולא השגנו בהם הצלחות והכרזנו עליהם כעל משעממים עבורנו. אדם שאי סיום מטלה אינה אופציה בשבילו, לא יגיע לאזור השעמום וירחיק את הזקנה מחייו. למעשה, הוא מעלה את יכולתו לתפקד לאורך שנים רבות בתחומי פעילות מגוונים ומרתקים כל פעם מחדש. זהו האדם שאיתו כדאי לעשות דברים. זהו האדם שכדאי לחלוק חיים איתו, ובוודאי זהו האדם שמתאים לעבוד איתו, להעסיק אותו, לסמוך עליו.

האם קיבלנו הדרכה לסגנון תפקוד זה? האם ראינו דוגמא אישית כזו? האם חונכנו לכך? האם זו התרבות הארגונית במקום בו אנחנו עובדים?האם הארגון בו אנו עובדים בשל לרמה זו של מצוינות? כל אילו הן שאלות שיש לתת עליהם את הדעת.

לסיכום, שחיקה אינה אופציה אידיאלית . ניתן להשיג מצוינות תפקודית על ידי התנהלות נכונה על מחזורי הפעולה המעשיים ומניעת מחזורי פעולה רגשיים מתסכלים.ההנאה והקלות נמצאים וטמונים במצוינות, דבר הנרכש על ידי שינוי פילוסופיה תפקודית. ואכן זה הזמן.